הסרט "נאזה": תעודת חפות למדינת ישראל מהאשמת רצח עם

.

.

הסרט "נאזה": תעודת חפות למדינת ישראל מהאשמת רצח עם

צפיתי בסרט "נאזה" ("NAZA") בפתיחות מוחלטת. אני קורא לו סרט מפני שתיאורו כדוקומנטרי ידרוש מקורות מהימנים ובלתי מעורערים, ולא ראיונות עם בכירים צבאיים או מודיעיניים ישראלים לשעבר לכאורה, שיכולים להיות כל אחד ולאמר כל דבר ללא כל ראיה או אחריות. גישה זו הופכת רבות מטענותיו לבלתי מהימנות מיסודן, אך למעשה היא מוכיחה את ההיפך מהנחת היסוד שלו: ישראל אינה מעוניינת לפגוע באזרחים ולא איבדה את עקרונותיה המוסריים.

מנקודת מבטו של אדם שאינו מכיר מלחמה וטרור, הסרט "נאזה" בהחלט מטריד, מכיוון שהוא מעביר את הרעיון שהישראלים וצבאם אינם אנושיים, ובמיוחד לאחר 7 באוקטובר, אין להם כל כוונה להבחין בין אזרחים למחבלים.

הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023 מוצג בפחות מחמש דקות מתוך שמונים דקות אורכו. לא הוקדשה כל תשומת לב למשמעות הטבח הזה עבור ישראל, ולא למה שחמאס עשה או ניסה לעשות לישראלים במשך עשורים. גם אחריותו של חמאס כלפי הפלסטינים עצמם — הפיכתם למגנים אנושיים ולקורבנות לוואי פוטנציאליים במלחמה שמטרתה המוצהרת הייתה להשמיד את הארגון הטרוריסטי ששלט בעזה — בקושי נדונה.

הרעיון המרכזי סובב סביב ליקויי תוכנית הבינה המלאכותית שבה משתמשת ישראל לזיהוי חברי חמאס בהתחשבות בנפגעי לוואי. אך העדויות סותרות זו את זו ללא הרף. בתחילה מוזכרת שולי טעות של 15% ונפגעי לוואי, ואחר כך מוזכרת השמדת משפחות שלמות, בנייני מגורים, ואפילו שכונות מגורים שלמות כדי לפגוע במחבל אחד. עשרות עדויות, אך ללא ראיות מתועדות או הקשר מספק.

לפי אותו מתכנת לכאורה שרואיין, אם מספר חברי חמאס הוא כ-40,000 וסך ההרוגים מגיע ל-60,000, אז מספר האזרחים ההרוגים יהיה כ-20,000. מספר טראגי, אך הוא מפריך את תיאוריית רצח העם, ומחייב השוואה רצינית עם סכסוכים עכשוויים אחרים. השוואה שהסרט נמנע ממנה. כמה סרטים ראינו על המלחמות בסודאן, בניגריה ובאוקראינה ועל אבדותיהן הכבדות בקרב אזרחים וחיילים? כל המספרים הללו גבוהים בהרבה מאלה הנוגעים לעזה.

נאזה גם מתעלם ממרכיבים חיוניים: מטרתה של ישראל להשמיד את חמאס, שחרור החטופים שהוחזקו בידי המחבלים במשך כמעט שנתיים, אזהרות הפינוי של צה"ל, ומאות קילומטרים של מנהרות שנבנו מתחת לאזורים צפופי אוכלוסין ולא הועמדו לרשות האזרחים במהלך פעולות ההפצצה.

התוצאה היא נרטיב שמציג את הישראלים המשתתפים במלחמה כרוצחים חסרי מצפון ופושעי רצח המוני, בהתבסס על עדויות אנונימיות ובלתי ניתנות לאימות. אין השוואה אמיתית עם מלחמות אחרות, אין ניתוח של היחס בין מטרות צבאיות לנפגעי לוואי, ומעט עניין בהקשר שהוביל לסכסוך. כל המרכיבים הללו היו מראים לנו כיצד ישראל ניהלה מלחמה שגרמה למינימום האפשרי של קורבנות חפים מפשע.

זה מפחיד לדבר על מספרים כשמדובר בחיי אדם, אבל אם אתה מאשים מדינה ברצח עם, עליך גם לשאול את עצמך: האם ניתן לפגוע בעשרות אלפי חברי ארגון טרור המושרש באחד האזורים הצפופים ביותר בעולם מבלי לגרום לנפגעים חפים מפשע? לפני השימוש במילה "רצח עם", עלינו קודם כל לשאול כיצד תוכננה המלחמה הזו, ואכן, תוכנית הבינה המלאכותית שנדונה בסרט מראה את כוונתה שלא לפגוע באזרחים.

לבסוף, נאזה מסתיים בהשוואה הבלתי מקובלת בין הישראלים לנאצים שאנו שומעים מדי יום, במסגרת מאמץ שמאלני לשדוד את מדינת ישראל. אבל אם המטרה הייתה באמת להשמיד את אוכלוסיית עזה, מדוע הותקפו מחבלים ספציפית? מדוע הוזהרו האזרחים ופונו? מדוע לא הופצץ הכל ללא הבחנה? וכיצד ניתן ליישב את תיאוריית רצח העם עם אוכלוסיית עזה שהכפילה את עצמה יותר מפי שניים במהלך שלושים השנים האחרונות?

מדוע אנו מקדישים תשומת לב רבה לטעויותיה של ישראל, בין אם אמיתיות ובין אם מדומות, ומתעלמים במידה רבה מפשעי חמאס, דאעש, חיזבאללה, המשטר האיראני, או מקורבנות מלחמות אחרות? מדוע אנו מבלבלים בין אלה הנלחמים להגנת עצמם לבין אלה המבקשים להשמיד את ישראל? מדוע אנו, המערביים, עושים זאת ולא הערבים?

ומעל לכל, מדוע איננו שואלים את עצמנו מי מימן ומיזג את תנועת נאזה? כפי שקורה עם כל התעמולה וההפגנות הפרו-פלסטיניות בשנים האחרונות? מדוע אנו ממשיכים להתעלם מהברית בין האיסלאמיסטים לשמאלנים המאיימת על המערב, תוך ניצול החמלה כלפי עזה ככלי להשפעה? נאזה מוכיח שאנו בצרה, והגיע הזמן להתעורר מהרשלנות הזו.